שביזות צבאית כמחלת נפש לכל דבר.
פורסם בתאריך : 10-11-2011 | מפרסם : AVOKADO 69 @ | קטגוריה : צבא
שלום אני מורן גפן, אדם מדוכא, מעצבן, רשע מעט ובמיוחד חיילת… אבל לא אין לי דיכאון צה"לי זה מה שחסר לי, עוד רובד לדיכאון שלי.
אחרי שאני חייתי שנה ומשהו עם אנשים שבוזים הבנתי דבר חשוב, דבר שאף פסיכיאטר לא הבין, שביזות היא בעצם מחלת נפש – ואפילו לפעמים קלינית.
אחרי תצפית ארוכה שערכתי הוצאתי את הדרכים לאבחן/לטפל ולהגדיר שביזות. בקיצור היה לי משעמם היום.
תיאור האדם הסובל משביזות:
השבוז הוא בעיקר חייל, הוא יסתובב על מדים רוב שעות היום ורוב הימים בשבוע, לחייל יש מבט מזוגג בעיניו, וחוסר מוטיבציה "להרים את התחת" מהכיסא וללכת לאכול. אנשי הדיכאון הצבאי מאופיינים גם בעציצנות יתר (עציצנות: מצב בו האדם הופך לעציץ ולא עושה כלום, לא מתנדב לכלום ולא אכפת לו מכלום). השבוז שונא הכל, את המפקדים, את הטלפונים , את הבסיס ובסיסים אחרים, שונא את חדר אוכל ויעדיף לשהות שעות ארוכות בשק"ם או במיטה.
דרכים לאבחון שביזות: לאבחון שביזות צבאית צריך להיות לחייל לפחות 4 סימפטומים מתוך הרשימה, השבוז צריך לשהות בתקופה של שביזות רצופה כ 8-10 חודשים טוראי- רב"ט לפחות.
- החייל נמצא בגימלים/בתים רוב זמנו.
- החייל חותם חופשים יתר על המידה.
- החייל נרדם בעת שהותו בבסיס ותוך כדי עבודה.
- החחיל לא ישן בלילות ויעדיף לישון רוב היום.
- החייל מתנהג בצורה בוטה אל חבריו לבסיס.
- לחייל יש בעיה עם קצינים.
- החייל לא מתפקד כחייל אלה כעציץ.
- החייל מתלונן כל הזמן על כאבי ראש, גב ומחלות מונפצות אחרות.
- החייל מתנהג בצורה שלא הולמת חייל, ויש לו נטייה להתפז"ם.
- החייל לא מרוצה מתפקידו.
- החייל לא מבין את תפקידו בכוח ומרגיש מיותר.
- החייל מתקשה לראות את סוף השירות.
- משתמש במונחים כמו "עד מתי", "כמה עוד" ו "איפה כולם".
- לא מעניין אותו אם יכנס לכלא/ישפט.
- גם 20 פטורים לא ירצו אותו
לשביזות בניגוד לדיכאון יש תסמין אחד מאני ברמה גבוהה (זה לא הופך את הבעיה לבעיה דו קוטבית)
- החייל לוקח את הכוח ליידים שלו, משתלט, צועק, מרגיש התעלות על כולם שכולם לא שווים כלום ולא מצליח להקשיב לאחר.
מקרים שבהם תימצא השביזות/ מקרים המגבירים שביזות.
- שהות על מדים.
- שהות בבסיס.
- מוצאי שבת – החייל מבין שהסופ"ש נגמר והוא צריך לחזור לבסיס למחרת בבוקר לעוד שבוע. החייל מרגיש מועקה ויוצא מהר לביקורופא להוציא גימלים.
- עבודה נוספת – החייל מקבל עבודה נוספת לעבודה שהוא כבר עושה למשל: להחליף שקית בפח בזמן שיש לו עוד עבודה שהיא לקרוא עיתון.
- סביבה צבאית שבוזה – סביבה זו מגבירה שביזות וכן הופכת את הסובבים שאינם שבוזים לשבוזים, לפעמים מצב זה מכניס לשביזות ארוכת זמן, וככה נדבקת במחלה.
גורמים שמעברים שביזות
- החלפת בגדים ממדים לאזרחי
- נסיעה הביתה- חייל הסובל משביזות יהיה חולה רוב היום בשביזות ובמחלות הנלוות אליה; עייפות יתר, חום גבוה מדומה וכאבי ראש שמכונים מגרנה, אך באוטובוס הביתה כל זה יעבור לו.
איך מטפלים בשביזות
טיפול פסיכולוגי אינו יעיל לשביזות שכן לחייל השבוז יש מטרה אחת ויחידה ואינו מעוניין בשיחות על הצבא וכל דבר הקשור אליו, זה רק יעלה את רמת השביזות של החייל, החייל השבוז הוא חייל כועס, הסביבה היא גורם השביזות ולדעתו צריך לשנות את סביבתו אם לא אין מרפה לנפשו.
טיפול בתרופות פסיכיאטריות נוגדות דיכאון עדין לא נבדקו, שכן עדיין לא בדקו מה קורה למוח בזמן השביזות ואיך אפשר לשנות את זה ולעלות את מצב רוחו של החייל, בין היתר לא נבדקה האפשרות ששביזות היא עניין גנטי שנמצא בגוף ומחכה לתקופה שלו כדי לפרוץ.
הטיפול היחיד כיום לשביזות הוא שחרור מהצבא, אך אם נשחרר כל חייל שבוז לא יהיה צבא, לכן השבוזים לא מקבלים פטור צבאי. כל מה שנשאר זה לחכות עד ליום השחרור ואז החוך יחזור לפניו של השבוז.
השביזות היא מחלה שחוזרת על עצמה- השבוז צריך להבין עובדה זו ולקבל אותה ולהיות מוכן אליה. גם באזרחות יש שביזות, "דיכאון שיגרה"(ערך זה לא קיים).
הדומה בין דיכאון לשביזות
האדם עם עיניים מזוגגות, נוטה לא להגיב לסביבה, נכנס לתוך עצמו ולמולו תהום של חוסר משמעות ושל מתי יגיע הסוף, האדם לא רואה את המשך דרכו ומרגיש חוסר אונים בסביבתו. במצבים קליניים יותר האדם לא מתקלח בזמן הצבא, לא אוכל ולא ישן בלילות. לאדם יש תפיסה מעווטת של המצב.
השונה בין דיכאון לשביזות
יש הפוגות בדיכאון כל זמן שהאדם בבית, בניגוד לדיכאון רגיל שהוא ממשיך לאורך זמן בלי קשר למקום שבו נמצאים.
השלכות לעתיד
לשביזות יש תופעה בלתי הפיכה לרוב- האדם מפתח שנאה לצבע ירוק וצהוב.
אכן מחלה קשה ומאוד שכיחה כ- 95% מאוכלוסיית החיילים.
MORAN CELINE GEFFEN


פשוט ענקית.. נהנתי מהקריאה !